המונח של המודל הוא: "המודל הספרותי מחליף את העבודה"
בשוק תעסוקה המתפתח המשופע בעיקר על ידי בינה מלאכותית (AI) ואוטומציה, מומחים מזהירים על קטינת צורך בעבודה אנושית. הסוציולוג פרופ' ד"ר בריס ארדואן דגיש את ההשפעה הקריטית של AI על דפוסי התעסוקה, לוקח סטיות ירודות בעמל הכח האנושי ואתגר קרוב לתפקידים לבנים.
טרנדים חדשים בAI ועבודת העובדים
בעולם המתוחזק עם הגדלת אוטומציה, איזון בין יצירת עבודה להסרה כופף אל האחרונה. ארדואן מעביר את הדילמה של אופטימיות טכנולוגית בעוותה למציאות של עבודה שניתקה על ידי התקדמות בAI. סיטואציה זו מדלגת שאלה קשה לגבי עתידה של אלפי עובדים שנגרמים מכוחות.
אי ודאות עולה לעובדים לבנים
ארדואן מבאר גם כי גם אם מסוורים מאבדים תפקידים לAI, תפקידים חדשים עולים; במדובר, היחס נותר מדאיג. במיוחד עבור תפקידי משרד בבנקאות ובניתוח, AI נכנסת אליהם, כבר מעתה נעזרת בהוצאות הרבות שנעשו לעינוי בידי בני אדם.
המושג של "ייתרון-לא-נחוץ"
נקודת מוקד של ההגיון של ארדואן היא יצירת כיתה איומה "לא-נחוצה" או "ייתרון-לא-נחוץ". הקבוצה הזו, שאינה יכולה ליצור או לרווח, מוצאת את עצמה מנוכרת מהמערכת בצרית הצרכן. התוצאה המובדלת הזו מרשומות דיסטופיות במאורע בכך שנראית חברה שחולקת בין הרווחים למוכפלים.
מנגנונים התמודדות למקומם
כנכון ליישוב התעסוקה, ידיו ריקות, ארדואן מציין, עשויות להפנות למשחק אין סופי כמציחה. הוא מציע זאת ככבטחנות מודרנית – רעיון שכבר הועלה על ידי תאוריות רתיעה המריעות במהלך מגפת קוביד-19.
קידום יצירתיות והתאמה
בסיכום, ארדואן מדגיש את חשיבות הדמיון ולימודי היסטוריה, תרבות ומיתולוגיה ליצירת תוכן מעניין ולתרום לחברה. הוא תומך שיכולת הדמיון וההתאמה עשויות להיות המפתח למניעת השקטה בעתיד בכלכלה, סופג עם הודע מברך לחלום על הנמצא והישרדות.