התחקירים הפילוסופיים והמדעיים נאבקים מאז ומתמיד עם מושג הזהות האנושית ביחס להתקדמות בבינה מלאכותית (AI). שיח אחרון, השתמש במחשבותם של פילוסופים מוכרים כמו גיורדאנו ברונו, וויליאם מאך אוקהאם ותומס הובס, חוקר את התפקיד שמטפיזיקה, או הכולא שעולה על ההבנה הפיזית שלנו, משחקת בדיון המתפתח הזה.
עיקרון אי הוודאות של הייזנברג, שהוצג על ידי הפיזיקאי ורנר הייזנברג ב-1927, מהפך את ההבנה שלנו על היקום על ידי רמיזה שחלקיקים ברמה התת-אטומית מתנהגים בדרך עקבית במקום דרך תחושתית, מאתגר את התקנות המקובלות של הפיזיקה הקלאסית.
העיקרון מרמז על כך שניתן למדוד את מיקום החלקיק ותנועתו לא נקבעים בו זמנית בכל דיוק—מושג ההימור המטאפורי המתקרב לשינוי ביחס לקשר עם הצעת היעד על חופש חופשי, ללא קשר האם היא מתרחשת או לא.
ההבעה הקוואנטית הזו נתנה לכמה מתיאנים את ההיכר לבדוק את הרעיון של רצון חופשי. בניגוד לפיזיקה קלאסית, שתשאיר את עתיד האדם באופן מוחלט על ידי חוקי הפיסיקה והכימיה, המכניקה הקוואנטית מכניסה אלמנט של מזל, מציינת את האפשרות של פעולות שאינן מוקדמות מראש.
הקיום של רצון חופשי ביקום קוואנטי מאפשר באופן פוטנציאלי ללא קיום כוח עליון ולשמירה על צורה של אוטונומיה. זו מפגש עם הדיון מתקומם: באופן כלשהו אל מעלה בנוכחות על פי שאלה מן של אלוהים קיים ועלינו לשקול את החשיבות הפילוסופית של AI בקיומו של הפונקציות האנושיות, או שאלוהים אינו קיים, ושאלתנו הופכת לפנקסית, חברתית ואתית.