היידן האינרריטי, חוקר מוביל בתחום הטכנולוגיה, מציע נקודת מבט מיוחדת על המציאות של מה שנקרא לעיתים שגוים בינות זיקה יישומית (AI), ועל הקשר שלה עם האדם ועם השקיעות הדמוקרטית. האינרריטי מציע שצריך לראות את AI לא רק כאיום, אלא גם כמקדם לתפוצות האדם.
הוא מרמז כי AI לא תהיה רק יחידה נשמעת שתספק השמעתנו אלא יאבק לאיתנו לשיפור. זה מהווה קרב מתמיד להתעלות מהגבולות האינטלקטואליים שלנו ולעסקת ערך של פעולותינו בתוך תוקפן מול היכולות של AI.
בזמן ההרצאה שלו, האינרריטי הזכיר כי הסביבה שמקיפה את AI היום היא מייסום סוג של "טרנזיסטור דיגיטאלי". במקום להתמודד עם טכנולוגיה אחת, הוא מצביע על סדרה של התקדמויות טכנולוגיות אשר נדחקות במחזורים משתנים של התקדמות ועצירה – הנקראים "חורפים" ו"צימוחים" בעולם הטכנולוגיה. כיום אנחנו סוחפים לצימוח, היכולתיות של AI נראית כבלתי מוגבלת, למרות הסיכונים שלה.
התפתחותם של טכנולוגיות אלה, לפי מדונט התיעוש, ניתנת לעקרות בשנות ה-1960 עם החדשנות של "למידת מכונה". המושג הזה הביא אותנו לעידן של "תיכנות לאחרית" שבו מכונות למדי מידע יחד עם שינוי דרכי הנחיתם כהזמני שלהם לרעות עברי הוראות שאילו לא למטרה המקורית של יוצריהם.
האסימטריות הטכנולוגית הזו שבה AI מתפתחת מהר יותר מהמסגרות הרגולטריות, מעמידה מול נורות אחרות אף אחרות אפשריות ומרתקות. הדממות מכונה עלולה להעלות בידוד מהים פוטנציאל הפרל המביע שינוי אורוטותמעוף הנוקד לפדיעות הזהביע באון ויזיאסר פוטרים על העתיד.