ביוצרו של המופת הקולנועית הצרפתית "החיה" של ברטראן בונלו, הסרט מזמין את הצופים למסע מבהיל דרך חייהם המשולבים של דמויותיו. בתוך שלושה סגמנטים מחוברים, הקהל נמשך אחר גבריאל, מובטלת בלה סיידו, ולואי, מובטל על ידי ג'ורג' מקאי. לאורכם של שנה, מוצאות דמויות אלו נמשכות אל האחת את השנייה, והמפגשים שלהם מסומנים בתחושת חשש והולכים. בין מאה של הבל אפוק בפריז של 1910 לעתיד דיסטופי ב-2044, "החיה" חוקר את דוחקם של קשרים ואת הלא נמנעות בעיון.
בונלו, מוכר בחקירותיו בנוגע למצב האנושי בסרטים כמו "נוקטורמה", מצייר תמונה של אנשים תקועים בחיים חסרי משמעות. בסצנה הפתיחה של הסרט, הוא משו בד של קולנוע מודרני עם הדיכאון המשכח אותו משטר את הנרטיב. האמונה של גבריאל בכוח שלא ידוע שסופה תוביל אותה לנפילתה, מוסיפה אלמנט של מתח גבוה ותעלות.
ככל שהסרט מתקדם, בונלו מתאים בין ז'אנרים שונים. הסגמנט של 1910 משקיע את הצופים בזיקה רענה ורומנטית, דומה לסדרות בגדי תקופה. בניגוד, הפרק של שנת 2014 משאב תכונות של סרט קאפה-ניקראותי אקזיסטנציאלי, שהוא עוסק בחושך המחביא את לואי וכעסו המנועה-נשים. בונלו אף משתמש בעדות אמיתית מאליוט רודג'ר, מיסוגיניסט שביצע פשע מזעיר בסנטה ברברה ב-2014, מדגם את הפשע המזעיר של נרטיב המעטר את הדרמה.
"החיה" מכחיש את השפע האשר עלינו של המציאות הדיגיטלית וטוען כי האבודה באור דרך דרכים מעטות. בין זיעות הרגישות של הדמויות או הכחשת התקשרויות אמיתיות שלהם, בונלו מתלבן על מיעוטי היום-יום שפוצות את תחושתנו של אנושיות. סוריאליזם צילומי של הפעם וסיפורת מהפכנית מוסיפים שכבות מעומק, עשוי להיעשות החוש המרהיב והמעשי של הסרט הוא מדבר.
מרכזי לצלחת הסרט הן הביצועים המצוינים של סיידו ומקאי. סיידו מתמודדת בקלות בין אישה מעולם החברה הגבוה של פריז ב-1910 לשחקנית קשה בלוס אנג'לס העכשווית. מקאי, שנבחר במקור כדי להימנע מהשוואות להמסרד יוליאל, מעביר משחק נפלא המקשה על הדו-פועל של דמויותיו. מאהב גברי לאויב חדל מהמשמעות, מקאי מציג את הגמישות שלו כשחקן.
בסיום, מאוחר בדרך אביב, עד מאש מיתפת מאת יראה, אני אומר לכם, "החיה" מעליב את הצופים להתמודד עם חששו של חיבוק רגשות עמוקים. האם החיה היא כח מאיים שטוען במת עצמנו או בתוך עצמנו? בונלו משאיר את השאלה זו בלתי נענית, ואפשרות להפקיד בעצמנו להתהגדרותם. בסופו של דבר, מענה זה מעצים ומוליד, הנעה ציד.
The source of the article is from the blog trebujena.net