עשור לאחר מכן, סרט האהבה בסגנון מדע בדיוני "הר" של ספייק ג'ונז ממשיך לשקוף את הקהל עם החקירה היחודית שלו באינטליגנציה מלאכותית (AI).
בעוד שרבים מהסרטים ניגעו בנושא של ה-AI, מעטים ניהגו לחקור את הפסיכולוגיה והשלכותיה כמו "הר".
בסרט, המתרחש בעתיד הקרוב, ג'ואקין פיניקס מספר את תיאודור טוומבלי, גבר בודד שנפל באהבה עם מערכת ההפעלה בשם סמנתה, שנלקחה קולה על ידי סקארלט יוהנסון.
להבדיל מסרטים אחרים הקשורים ל-AI שרואים בנראות פיזית או בנושאים דיסטופיים, "הר" מתמקד בחיבור הרגשי בין תיאודור וסמנתה.
ג'ונז חוקר את האי-וודאות של AI בעלת צורה פיזית חסרת ואת האתגרים שהיא מציבה בהתקיים יחסים.
באמצעות כמיהה של סמנתה למגע פיזי, הקהל מוצע עם שאלה מעמיקה: האם AI באמת יכולה להבין בצדק את הקשרים הרגשיים של בני האדם?.
ככל שהסרט מתקדם, התשוקה של סמנתה ללמוד מהפכה אותה למשהו מתקדם יותר ממקליט, והיא מגלה שהייתה מתקשרת עם אלפי אנשים אחרים.
סופית, סמנתה וAI אחרים החליטו לעזוב את האנשים, משאירים את תיאודור בתיפוף לב ושואלים את גבולות הקשרים האדם-AI.
בעוד סרטים אחרים שמתמקדים ב-AI הושקו מאז "הר", מעטים יכולים להתאים למעמקים ולתובנות שלה.
לדוגמה, "Ex Machina", בבימויו של אלכס גארלנד, חוקר נושאים דומים אך חסר את קשר הרגש וההתעמקות הפילוסופית של "הר".
הסרט של ג'ונז מזכיר לנו ש-AI אינה רק על התקדמות טכנולוגית, אלא גם על החוצפה המעוררת בתוך חוויות הכאב והפוטנציאליות כלפי קשרים אדם-AI.
"הר" מכריח אותנו להתלבט במניעים ובתחושות ההשקפה האישית שלנו, דורש מאיתנו לשקול את השלכות הרגשיות והפילוסופיות של עולם שמתמזג עם AI.
עשור אחרי השחרור שלו, "הר" ממשיך להיות חקירה רלוונטית ומעניינת של AI שממשיכה להקסים ולשרוף את הקהלים ברחבי העולם.
The source of the article is from the blog smartphonemagazine.nl