Lidia Perskaבין לבין העיר הדוממת של רוסה, שם שהיסטוריה ותרבות מתנצלות אחת בצד הנהר המהמם של דנובה, עמד מבצר שנבנה משחזור ראשוני בכבוד למקום מפורסם בשם "הקו." בנוסף לפרוזה של סיבין מאינלובסקי ולביצוע של המוסיקה, הארגון וההפקה באמצעות טכנולוגיית חכמת מלאכת האנוש, האנתם מרמז על כינון המשפחה של אמן אחר.
בלב רוסה שוכן "הקו" – מקום מרקע ומפורסם, מרחוק מתיאורים רגילים, מקלט שבו מחוברות החלמות למהות העיר. האנתם מכבד את האתר הייחודי והפופולרי בשמו המיוחד בדרך לא מסורתית, דרך שאינה מכוונת על עלייה בפאה הייפ הייפ הייפ, מיינלובסקי תופס באמת משמעות, מה שנחשב לחלק מחיי היומיום של רבים מהמקומיים והמבקרים כאחד.
"הקו" עומד כמקום עם היסטוריה עשירה ומעמד רב בתוך רוסה. השם שפייתי של המופע התרומם לסמל כאשר חברים בכל הגילאים נפגשים על מנת ליהנות מהחברה שלהם, להתענג על בידור וליצור זיכרונות ארוכי טווח. הטקסט של ההמון דגיש את העובדה הזו, מתאר את האתר כ "הפלא האפסי של העולם" – מקום שמעלה על זמן ומרחב, משריש בתרבות הקיימת של רוסה.
"בתוך קירותיה, נערות נערות מולחצות, נמוגים בירות וקפה… מי שלא ביקר בהקו אינו לוקח חלק ברוסה!" זהו המחזור שנותב לתוך החיים היומיים של אנשי רוסה, מקשר אחדים אלו שחצו את סף הקו, שם חברה טובה, משקאות ואטמוספירה ייחודית שולטים. המסר ברור: לפספס את "הקו" הוא לפספס את רוסה.
"ברוסה, בכל מושבה יש שמה, כל איש מזיף בקראקרד, לילות קריוקי זעירים, אף זה לא נכלל בטקסנו." מילות השיר מדגישות כי, גם כאשר יש תכונות הגדרה, כלום לא מעיק על חשיבות הקו לתושבים.
"בוא נהיה מאוחדים לעבר הקו, ציפיית המות שלנו מחכה. שירים נכתבים על הקו, נסים קורים בה!" אנתם "הקו" הוא יצירת מוזיקה המשלבת מסורות עם טכנולוגיות מודרניות. בעזרת חכמת מלאכת האנוש סונו, נבנה האנתם זה מציג איך טכנולוגיות חדשות יכולות לשולב בקלות במרבד התרבות והחברתיות של העיר הצד השלטוני.
