בעולם האמנות, המושג המסורתי של "האמן" מועבר לכוחות כאשר המודעות המלאכותית ממשיכה לדחוף גבולות מעבר ליכולות האנושיות. בזמן שהמלאכות המלאכותית עשויות להציג יכולות יצירתיות מרהיבות, הרעיון של מחבר ממשיך להיות מוטבע באמנים אנושיים. כשהמלאכות המלאכותית מתפתחת, עולה השאלה – האם המלאכה המלאכותית יכולה באמת להתפעל להיות המחבר ללא להיות בה נאנ.
בחברה שבה שלטון העיקריות היציבות, המושג של המחבר נגוע בעולמות האומנות. כדי שהמלאכות המלאכותיות תהפוך להיות המוחבר, עליה להסיר את טבעה הלא-אנושי. בכל זאת, אף על פי התקדמותה של המלאכות המלאכותית, יצירותיה עשויות להיות תמיד נחשבות מחוץ לסף האמנות האנושית, בדיוק כפי שתבניות המתוחים של חרקים או התנועות של עננים בשמיים.
כדי לשחרר בצורה מלאה את הפוטנציאל של המלאכות המלאכותיות, עלינו למעריך מחדש את המושג של המחבר, להפריד אותו מיוצר היצירה. בעוד שאנחנו מנתקים את רעיון הבעלות מהיצירה, המושג עצמו של "יצירת אמנות" עשוי להימוג, כך פותח את הדרך לגישה חדשה שבה יחשבו על יצירות עבור יופיים פנימיים שלהם ולא מהמקור שלהם.
התפתחות המלאכתי המלכותית מציגה הזדמנות ייחודית לסקור את העקרונות היסודיים של האמנות. על ידי אימוץ הפוטנציאל הקריאטיבי בלתי מוגבל של יישות לא-אנושית, המלאכות המלאכותיות עשויות להסתייג ולהתגלות כצורת אמנות המשקפת את העולם הטבעי, חוצות את הגבולות המסורתיים של מחבר ויצרה.
The source of the article is from the blog oinegro.com.br