מה שניתן לתאר רק כוועדת הישועה הכי גדולה בהיסטוריה של האומה שלנו, יותר מ-900 מנהלי סניפי דואר נתבטאו בתביעות מתיקות, חשבונאות שגויה והונאה במשך 16 שנה. דואר המדינה, שחזיר פניה לאנשים האלו, מנע מחישוב כי הפערים בסניפים הם נובעים ישירות מבעיות בתוכנה החשבונאית שהשיגו על הסניפים. רישי סונאק, לצערנו חסר דיוקן, נכשל בחליטות לדעת בדיוק איך ענק הזוועות הזה.
לחילופין כוח המעריצים האמריקאי יעזור בטענה הזוויתית על חוזה המרכז האחרונות: עושיה של דיסטרוף. כישלון מוחלט, שמינוי לא נכון ובעיקר בעיה של איכות לקוח. המרכז המרכזי, לקוח פשטידת יתר. מערכת הרימוס, מערכת רטבת בשפע בעיות ואיבודים, היא פלטת רעיונות שטותית שהתמצאה בהתמודדות משטרתית בריטית שנבשתה במהלך השנים. שקילת ערך מהחנות המקומית של פוג'יטסו, שבתחלה הייתה חברת ICL, הייתה המטרה להחליף מערכת החשבונאות המבוססת על נייר בסניפי הדואר. אולם, השקת המערכת בחיפושים מהירים ועשויים רע בהכשרה אינטראקטיבית של מנהלי סניפים שאינם מיומנים, היביאה לגילוי בעיות וחוסרים במערכת.
אף לעורר תקלות האלה, ניהול דואר המדינה התעקש באמונה נוקשה בטכנולוגיה, ואילץ את מנהלי סניפי הדואר לשלם מחיר עגום עם חייהם שנסחפו לקדימה, וחלקם, עם תיאום, אף עשו את זאת באופן טרגי. מערכת הוריזון הייתה נועדה להיות מערכת חשבון אלקטרונית, שתחזית את ניהול התזרים המזומנים ברחבי המדינה. אולם, זה נהיה מובן במהומה שזה לא יכול לעמוד בקפיצת התקדמות.
כבר בשנת 2001, צוות פיתוח גילה "מאות" מקרים אחדים בתוך מערכת. דוגמה מרשימה הייתה הקפקון של "Dalmellington", שגרם להתקפלות המסך במהלך אישור הקבלה המזומן. בכל פעם שהאופרטור לחץ על הקבלה התפשטה, הרשומה עודכנה בדינאמית, חשבון העיקובים השתתף בזאת.
החשיבות כל שנכתבה בהישגים האלה של התרומה האובדנית יותר, היא אורכו של הזמן שלקח למערכת הפוליטית לקבל את האמת. כתבנים דיווחו בחריזות על קורבנות הוריזון מאז 2009, עם פרסום של מעל 350 כתבות בנושא. אולם, רק לאחר השדרתו של הרות בייטס נגד דואר המדינה ב כל הערוצים שבהם , נקבעה החשיפה הרחבה. ההתקראות הציבוריות מן היציע לאחר השידור, הביאו את ראש ממשלת הבריטי להגיב ב באירוע מדיני ולהבטיח פעולה.
השיעור המרכזי שיש ללמוד מכישלון הקטסטרופלי הזה הוא מכלול הסיכונים של אמון סמוי בטכנולוגיה. דואר המדינה האמין במערכת תוכנה מסורתית כמובן שהייתה לה חסרונות קוד נראה לכל חוקר חסר. בזמן שאנחנו מתקדמים, אנחנו מחוייבים להתמודד עם פתחונות טכנולוגיים חדשים מחדש – בינה מלאכותית מוחלטת ובלתי מוסברת. אתגרי תיקון העוולות הנובעות מהחלטות ומערכות שגויות של הבלתי מוסבר, יהיו ללא ספק יותר מורכבים. גם אם הוריזון נאבק עם חישובים, על הטיסות לאידאות שתמיד ציינו פשטידות הן לא נוצפות לאימון.
חשוב לגשת להתקנות טכנולוגיות בעין ביקורתית ולא לחזור על הטעויות של אמון עיוור. סיפור הפיאסקו של האוריזון עלול לשמש התרגשות מועדונים ולהזכיר לגורמים את החשיבות של חקירה מפונקת ושיקולים ערוכים בעת התיצוב טכנולוגי חדש. רק כך נוכל להפחית את הסיכונים לעוולות אופשריות בעתיד.
The source of the article is from the blog papodemusica.com