תגובת התקשורת להכרה הרובוטית: על מתקשרי עיתונות המודרניים יש גישות שונות בנוגע לשימוש בטכנולוגיות המוכשרות בתחום הבינה המלאכותית (AI). במקום האמירה בה אביא קבלה מלאה ל- AI, קיימת ברמה משמעותית של ספקנות בתוך המקצוע. התחושה הזו מתבטאת בהיסחיון של רבות מהחברות, בעיקר בכדי להשתלב בתהליך ההפעלה של AI בקצב העבודה שלהן.
עתידה של AI בעיתונאות: במידה והתקשורת העולמית צריכה לעמוד באתגר של הטמעת AI באופן אחראי ואתי, חברות ענק טכנולוגיות כמו Google ו- OpenAI מובילות פתרונות המיועדים לקידום תהליכי אחזקת מידע, עשויים להחריב את תפקידם של עורכים מסורתיים. הטענות בין יישות תקשורת למפתחים מתקיימות באופן מובן, בעיקר בתוך נושאי דיון חוקתיים בנוגע לשינויים בחוק זכויות יוצרים.
התפיסה של הקהל: תושבי הקהלה מפעילים גם השפעה על גבי התוכן שנוצר על ידי AI. אחוז גדול מהצרכנים מבטאים הסכמתם די גבוהה כלפי בעיות ניצוצים של השימוש ב AI, בעיקר ביצירת כתבות חדשות, במיוחד בנושאים כה קריטיים כמו פוליטיקה. התחושה הזו מאושרת על ידי סקרים שמצביעים על אישור חזק יותר במדינות החוות תקופת בחירות.
אתגרים והזדמנויות: למרות האפקטיביות הכביכולית שמציעה AI לשיפור תהליכי עבודה בתחום התקשורת, הדוקות בנוגע למהימנות והזבל ממשיך. על ציבורי המדיה לשוטט בזהירות, לאיזון בין היתרון הנתמך ב AI עם החובה לשמור על כבוד העריכה ונקודות מבט שונות.
תפקיד המועסקים: האופניות של מועסקים לקבל את טכנולוגיות AI בסביבת העבודה מקבילה גם דרך משך של ייצוג שאינם הפקת את המגרש המדינתי. מחקר מראה על פילוסים עולים פניים שומעים להכניס באופן עצמאי כלי AI למשימות המקצועיות שלהן, ומשתקפת בחשיבות לחברות תקשורת כדי להתאים ולחבר את הטכנולוגיות הללו בצורה נחושה.