האמן הסיני איי וייוי הוא מעבר צניחה בצדו של אלה המחזיקים בשלטון. מוכר בתור יצרן יצירות מרגיזות ומאתגרות, איי הובנה למעצר, עינויים ומגורשת כתוצאה מתעלומתו והימנעותו מהתאמה. בראיון אחרון, איי מסביר למה הוא מאמין כי השלטון חושש מאמנות וכיצד אמנות ושירה יכולים לשמש תגובה חזקה לאוטוריטריזם.
לדברי איי, השלטון תלוי באחידות ובשליטה. הוא מתבסס על בסיס החוקים ומכריע את יסודותיו באמצעות כללים ממוקצעים לגבי חשיבות, תוצאות והתנהגות. לעומת זאת, אמנות ושירה עוברות על גבולות אלה ונכנסות לטריטוריות שטרם חוקרו. הן בונות מציאות חדשה המאתגרת את הסטטוס קו ומהווה איום על אלה שבשלטון.
הזיכרון האישי המחודש של איי, "זודיאק: זיכרון גרפי", הוא עדות למאבקו האישי מול השלטון והדיכוי. הספר מלווה את הקוראים במסע בילוי מילדותו בסין, בתקופתו כסטודנט בעיר ניו יורק ובגירושו ממולדתו. הספר מלא במטאפורות, מדיווחים פילוסופיים וחכמה מוצרת, המציעים מגע ייחודי על חשיבותה של ביטוי אמנותי.
לאור חייו של איי, עמד חוסר חופש הביטוי והדיכוט כאשר התמודד עם הרס ומעצר מאגודה סינית. אפילו בתגורת, הוא ממשיך להתמודד עם ניסיונות להשתיקו, כגון ביטול הופעה בלונדון עקב הביקורת שלו על יחסי ארצות הברית עם ישראל.
הזיכרון של איי מעלה נורה על סביבה הדכיינית שבה גדל. הוא מתאר חברה שבה פחד הפוליטי היה אופק ואנשים רצויים בעצמם נשקעו באלימות שהיא חלק מהיסודות של המערכת של דיכוי. החוויה הזו היא אשר התצורפה אליו כח המרד נגד השלטון והאמונה שלו בכוח המשנה של האמנות.
דרך יצירתו, איי מתמודד עם המורכבות של התנאים האנושיים ונכנס לתקשורת עם הבעיות החשובות ביותר של החברה. האמנות שלו מהווה תמיכה בשלטון, מאיימת על הרשויות ומחדשת את השאלה האמנותית בחברה. הסיפור של איי מזכיר לנו שהאמנות יכולה להיות כלי רב עוצמה לשינוי, גם בפני המצוקה.
בעולם שבו השלטון משתדל להשתיק אי כוונה, המרד של איי וייוי הוא עדרן לכוחה הנצחי של אמנות ולחיוניות של רוח האדם. כל עוד אמנים ממשיכים לדחוף גבולות ולאסוף בקריאות את השלטון, השלטון תמיד יירא.
The source of the article is from the blog regiozottegem.be